בקצרה: בחורף השמש בישראל שוקעת לפני חמש, ובתוך ערוץ או ואדי החושך מגיע עוד קודם. תכננו את המסלול אחורה משעת השקיעה, קבעו שעת חזרה קשיחה וקחו פנס ראש אמיתי. פנס הטלפון לא מספיק, והסוללה שלו שמורה לשיחת חירום.
בקיץ התרגלנו שאפשר לצאת לטיול אחרי ארוחת צהריים ולחזור לרכב עם אור. אחרי המעבר לשעון חורף זה פשוט לא עובד. ההנחה ש"יש עוד כמה שעות אור" היא הסיבה שמטיילים רבים מוצאים את עצמם בירידה תלולה עם מסך טלפון בתור תאורה.
קראו גם: השמיים מעליכם כחולים? השיטפון בנחל לא שואל אותם · הנעליים לא אשמות בשלפוחיות. הגרב שלכם כן · התרמיל כואב בכתפיים? סימן שהוא הותאם למי שאתם לא
המספרים של החורף
בירושלים השמש שוקעת ב-2 בנובמבר בערך ב-16:49, ובתחילת דצמבר כבר ב-16:35. אחרי השקיעה נשארות בערך 25 דקות של דמדומים אזרחיים, שבהן עוד אפשר לראות את השביל. אחר כך חושך.
הטבלה מתארת שטח פתוח. בתוך ערוץ צר, כמו רבים מהנחלים במדבר יהודה, הקירות מסתירים את השמש כבר שעה ויותר לפני השקיעה הרשמית. כשאתם בתחתית הקניון, השקיעה שלכם מוקדמת יותר.
לחשב את המסלול מהסוף להתחלה
במקום לשאול "מתי יוצאים", שאלו "מתי חייבים להיות ברכב". קחו את שעת השקיעה, הורידו חצי שעה מרווח ביטחון, ומשם חשבו אחורה את משך ההליכה.
כלל אצבע ותיק, שניסח המטפס הסקוטי ויליאם נייסמית ב-1892, מקצה שעה לכל חמישה קילומטרים ועוד שעה לכל 600 מטר טיפוס. בשבילי אבן ישראליים, עם ילדים או עם תרמיל כבד, הוסיפו לזה לפחות שליש. ואם התרמיל כואב בכתפיים כבר בקילומטר השלישי, הקצב בהמשך יהיה איטי עוד יותר.
שעת חזרה היא לא המלצה
קבעו מראש שעה שבה מסתובבים, גם אם התצפית במרחק עשר דקות. זה הכלל שהכי קשה לקיים. ובחורף יש לו עוד סיבה: גשם במעלה האגן יכול להפוך נחל יבש לזרם, והשיטפון בנחל בחושך הוא תרחיש שאף אחד לא רוצה לפגוש.
מה נכנס לתיק בחורף
- פנס ראש של 200 לומן לפחות, עם סוללות מלאות, לכל מטייל ולא אחד לקבוצה.
- סוללת גיבוי לטלפון, כדי שתוכלו להתקשר ל-100 או ל-112 גם אחרי חמש שעות של ניווט באפליקציה.
- שכבה חמה נוספת, כי הטמפרטורה במדבר צונחת מהר אחרי השקיעה.
- מסלול שמור במפה לא מקוונת, למקרה שאין קליטה בתוך הערוץ.
- הודעה למישהו בבית: לאן יצאתם ומתי אתם אמורים לחזור.
לגבי השכבה החמה, הבד קובע. חולצת כותנה רטובה מזיעה שנשארת על הגוף אחרי השקיעה מקררת מהר יותר מכל רוח.
פנס הטלפון מאיר כמה מטרים קדימה, תופס יד אחת ושורף סוללה. פנס ראש משאיר את שתי הידיים פנויות לאחיזה בסלע, וזה ההבדל בירידה רטובה.
ואם החושך כבר כאן
עצרו. לפני שממשיכים, בדקו שכל הקבוצה ביחד, הדליקו פנסים והחליטו על כיוון אחד. אל תנסו קיצור דרך שלא הלכתם בו באור. רוב התאונות בירידה קורות כשמנסים למהר כדי "להספיק", לא בגלל החושך עצמו.
אם אתם לא בטוחים איפה השביל, השארו במקום, שמרו על חום והתקשרו למשטרה ב-100. יחידות החילוץ מגיעות מהר יותר למי שנשאר במקום אחד ושולח מיקום, מאשר למי שממשיך לנדוד בין ערוצים.
לפני הטיול הבא, פתחו אפליקציית מזג אוויר, רשמו את שעת השקיעה ביעד, הורידו ממנה חצי שעה ואת משך ההליכה המשוער. מה שיצא הוא שעת היציאה האחרונה שלכם. אם תכננתם לצאת אחריה, קצרו את המסלול כבר עכשיו.